[group show at central station gallery, some of the pieces were placed so that they are best viewed from the outside]
"עולם שבו הכול יתכן (תוהו ובוהו), תחושה הומוריסטית, 'אווירת פאטוס' ". ויקיפדיה.
התייחסות אל הפער בין קונצנזוס המסתמך על שיטה, מקום, מבנה, מסגרת וסדר, לבין מקום בו ההגדרות פתוחות ומשתנות. שילוב ז'אנרים, מחלוקות, סתירות. זוהי תפיסה המטילה ספק בחשיבותה של השפה כאמצעי להכרת המציאות ומבקרת את התרבות המחולקת לקטגוריות ברורות, דוגמת הסטרוקטורליזם החברתי.
זה מקום בו נשאלות שאלות לא הגיוניות מתוך ניסיון לשנות את הכללים ומכאן המציאות בספק, מוגדרת בשאלה מהם טיבם של ערכים. ערך במובן זהות. האמן במקרה זה אינו משרת את הממסד ואינו מזדהה עם הקשר פוליטי כלשהו הנותן צורה למקום, בעיקר לגבי מקום המעביר מסר של שייכות או קונפליקט. היצירה מאפשרת ביטוי למצבים לא הגיוניים וכאן היכולות לשחרר את הצורך להשתייך.
יש תפקיד לאמן בעולם של Topsy Turvy, הוא אינו משרת את הערך של קיום ההיסטוריה כנרטיב ולכן היצירה אינה בעלת מעמד וחשיבות, במיוחד כשהיא יוצרת קשר למקום ולזהות ברורה. בזמן שהממסד מעוניין לנכס לעצמו את הדברים "בעלי הערך" וידאג להפכם לכאלה, נתקל בהיפוך מופגן של פעולות וצורות, פוגש עולם שבו הכל יתכן ובסביבת תוהו ובוהו זו אינו יכול ליצור קשר של שייכות.
בעולם של חוסר הגיון, לפי התפיסה הקפקאית, הקיום שלנו הוא נלווה, אינו גורם פעיל או מייצר סיבה, אלא פועל יוצא. תגובה על תוכנית אשר נמצאת בבסיס של כל ההתרחשויות הקיימות בתפיסה המערבית. האדם המגיב סופג ומתעוות. האמן כמהפכן מביע את חוסר שייכותו בהתרסה מופגנת. הרצון להתקרב אל החיים האוטופיים, הספונטניים, לא כפנטזיה בלתי מושגת.
הזהות של הזר, הוא האחר, המאיים על קיומנו, ובמחוזותינו חוסר הביטחון הקיומי והפחד ממלחמה, אחראי לראיה הצרה התומכת בערך זהות המודגשת ע"י הזר. כאן מקומו של האמן לפרוץ את הגדרת השייכות כסובייקט השייך למקום בו הוא חי, קיומו כאזרח כבר מקועקע מראש.
השליטה הממסדית הקפיטליסטית מנצלת את הנטייה העדרית של האדם ואחראית על אחיזת עיניים באמצעות כללים וסמלים ואינה בעד ביטוי לראיה רחבה ורב משמעית הפועלת באופן לא משוחד, משוחרר ועצמאי. במציאות של העולם ההפוך, הכפילות, ההוצאה מהקשר, הדברים המסמלים בשפה מקבלים מיקום חדש וביטוי שונה. זוהי מציאות שהשעשוע בה בא לידי ביטוי בשינוי והיפוך המשמעויות.
דורון פורמן
