Machines [hanina]

29.8.2013

מכונות של תשוקה

29.8.13 – 4.10.13 פתיחה: חמישי, 29.8.13        בשעה 20:00

התשוקה לחיים היא מכונה משומנת. היא אובייקט של התנסות וייצור. בשל כך קיומה כפול: היא נמצאת גם בתוך האדם המשתוקק וגם מחוצה לו, מכוננת אותו וההפך. היא מתקיימת בתוכו, אולם היא על מסלול חיצוני לו – אשר מפעיל, מנהל ומארגן את חייו, חיינו. לעיתים קיומה בעולם מביא לתוצאות הנתפסות כחיוביות, אך לעיתים רבות היא מחבלת, מפריעה ואף מחרבת לעצמה את היכולת להתקיים, וביחד איתה יורדים גם חיינו לטמיון. על מנת לחיות, האדם פועל כמכונה של תשוקה. האם הוא זה שמנהל אותה או היא זו המנהלת אותו?

בתערוכה מכונות של תשוקה מוצגות עבודות מצחיקות עצובות, שיותר מהכול מעידות הצורך הכמעט פתטי לחיות. העבודות בתערוכה מראות מכונות, חלקן חסרות מטרה ברורה, עושות פעולות בכמעט בהלה, לעיתים חושפות את המנגנון של עצמן ולעיתים אף מחבלות בו. לא נותר אלא לעמוד נבוכים ומשועשעים לנוכח האלגוריה. המכונות, אותן יצרו בני אדם משתוקקים, הן כמעט המשך היד או המשך המחשבה של היוצרים. באופן שכלתני וקר – או באופן מתפייט ואקספרסיבי – העבודות מייצרות קו של הומור דק שיותר מהכול זועק: מה נותר לנו אלא לחיות?

העבודות בתערוכה

איתמר שמשוני מציג עבודת וידאו קצרה מתוך פרויקט סטוני 1.0 שלו; הרובוט בעבודה מעניק ורד לקבר, אקט המקובל יותר בחו"ל, ומסמל קרבה אנושית בין הרובוט לקבר, בדומה אולי לריטואלים אנושיים. בעוד אצל בני אדם זוהי תופעה חברתית שכיחה, עושה הפסל הזרה לפעולה ומגחיך אותה. ערן ענבר מציג את עבודתו עוף דה רקורד (גובלן על פטיפון) כמפגש בין דורי בין רטרו לווינטג'; הסחרור העקר והמטופש של הגובלן עליו דימוי תרנגול, מזכיר לנו אופנות וטרנדים החוזרים על עצמם כתשוקה חסרת תכלית, ממש כמו דימוי התרנגול. יונתן גולדמן מציג הצבה בחלל בשם Never Ending Love Story , אשר מנסה לייצר תקשורת בין רמקול לטפטוף מים מונוטוני. פעולתה הפשוטה של המערכת מייצרת צליל חלוש שבקושי ניתן לשמוע – אך חזק דיו כדי להפיח חיים בלב המערכת. יונתן בן שמחון ומתן טנא מציגים את המיצב האינטראקטיבי Hate Machine. המכונה שלהם עוטה על עצמה את רגשותיהם של העושים בה שימוש – באמצעות קריאת ציוצי טוויטר בזמן אמת ובשימוש בבינה מלאכותית. התוכנה מאפשרת לזהות "רגשות שליליים" של אנשים כלפי מכונות ולהדפיס אותן על גבי נייר אותו יכול הצופה לקחת הביתה. תום פורת מציג את הגרסה המשופרת שלו לפרויקט טוקי גרסה 5.2. בפסל / מכונה זה – נוצר דימוי במעגל סגור, תוך שימוש אינטראקטיבי בצופה וכאשר הדימוי נבנה ונמחק באופן חסר תכלית וללא הרף. יותם דביר מציג עוד נדבך מהפרויקט ההמשכי שלו חדר מכונות. בצילומים עולות שאלות על מתי להתחיל לחשוב את המכונה? מהו היחס בין המכונה לבין הסובייקט, השפה והסימן? האם המכונה נקשרת לשאלת האירוע (החד פעמי) ויחס בין מכונה לבין אמנות, בין גוף לבין תשוקת המכונה להיות גוף. רועי כרמלי מציג עבודה ללא כותרת, העושה שימוש סוריאליסטי בחפץ מצוי; פרזולי המיקרוגל הפכו להיות ציפור, והצופה מביט אל האופק המכאני החדש ישן, כמו היה בנוף שאיננו קיים. ורד אהרונוביץ' מציגה עבודה ללא כותרת, פסל ממונע פיגורטיבי של ילדה לוחמת העושה שכיבות שמיכה ללא הרף. הילדה כגיבורה שלא מוכנה לוותר, מצולקת מקרבות עבר – ובה בעת סיטואציה כזו, שאינה תלוית מגבלות הגוף והתעייפותו, יכולה להתקיים רק בפסל, שאינו בשר ודם. דוד אופנהיים מציג שתי עבודות ללא כותרת, האחת היא פסל קטן מחומרים מעורבים, אשר מייצר תנועה חשמלית ומעגלית בהישען על מסורת סוריאליסטית, כאשר המכונה מתפרקת ומתכלה לאיטה בכל סיבוב חסר תוחלת. השנייה מורכבת ממכשיר DVD  המוחבא בתוך קופסה כחולה, מזכיר פצצה מסרטי פעולה, כאשר כל הגלוי ממנו הוא שעון העצר; לרגע יכול היה הצופה לחשוב כי מדובר בפצצה – אילולא המכשיר היה "מסגיר את עצמו" ואומר: hello! אדר גולדפרב מציג פסל אצבע הומוריסטי אירוטי, המחובר לסוללה הקוצבת את חייו – ומציגה את האבסורד: בזמן הקצוב שיש לו, הפסל מחפש את מי לענג, ומעורר אמפתיה.

דן אלון, 2013   

DEVICE-V02e

DEVICE-v00662blu